במעלית בית החולים. יולי 08
אילנה ענת ואני נכנסנו למעלית הצרה בקומת הקרקע של בית החולים הקטן "אלישע", בו שכן המוסד שחיבר בין בית החולים לעולם הבריאים שבחוץ הלו היא עגלת קופי טו גו. לא היינו היחידים שנדחסו למעלית טרם נסגרה דלתה, היו איתנו עוד כמה חולים ומבקרים וסולם עץ ישן מתקפל ועליו כתמי סיד . הסולם היה תלוי על כתפו הימנית של אדם נמוך ומוצק בשנות הארבעים לחייו, תחת בית שחיו מגד בצבצו 5 נורות פלורסנט באריזתן. " איש תחזוקה" חלפה מחשבה טריביאלית במוחי, כמו שאר המחשבות שהתרוצצו בראשי מאז הולבשתי בפיז'מת בית החולים המהוהה שהיתה תלויה עלי ברישול אופייני לחולים חסרי זהות בבתי חולים מאז ומעולם. על צווארי התנוססה מזה שלושה ימים לתפארה צלקת ארוכה מקושטת בשורת סיכות מתכת קטנות שחיברו את קצוות החתך, יצירת מופת של המנתח הידוע ד"ר כרמלי, שהיה מנהל מחלקת כלי דם בבית החולים "כרמל" השוכן בצידו השני של רכס הכרמל.
המעלית הדחוסה החלה לטפס במעלה קומות בית החולים , לצדי עמד האיש עם הסולם והמנורות כשמבטו מרותק הצלקת שעל צווארי, כמבטו של אדם הפוגש באקראי ידיד ותיק לאחר כמה שנות נתק.
נעצתי באיש עם הסולם מבט מסוקרן. האיש חייך חיוך רחב ופלט "ד"ר כרמלי, הה?" תוך שהוא מצביע בסנטרו על הצלקת.
חייכתי בחזרה תוך שאני מהנהן בראשי על זיהוי מוצלח של היצירה שעל צווארי ושאלתי: " אתה איש אחזקה ב"אלישע"?
לא אני מחליף חבר שלי שיצא למילואים, הוא איש אחזקה פה. אני בכלל נגר "
"אז מאיפה אתה מכיר את הסגנון של כרמלי." שאלתי בפליאה שהרי ב"אלישע" התבצעו ניתוחים פרטיים רבים ע"י רופאים מכל בתי החולים באזור.
"אה, עבדתי עד לפני כמה שנים במחלקת צינתורים בבי"ח "כרמל משם אני מכיר את הסגנון של כרמלי"
המעלית עצרה בקומה שלנו, הדלת נפתחה ויצאנו מהמעלית.