אַהֲבַת תַּרְמִילִים            ינואר 2015

עַל דֹּפֶן בִּקְתַת עֵץ יְשָׁנָה בְּפָטָגוֹנְיָה

הִשְׁעַנְתִּי תַּרְמִילִי כָּחֹל עָמוּס לַעֲיֵפָה,

צָנַחְתִּי לְצִדּוֹ עַל הָאֲדָמָה,

צָנְחוּ גַּם עַפְעַפַּי.

אַחֲרֵי חֲמֵשׁ דַּקּוֹת אוֹ אוּלַי שְׁעָתַיִם,

הִתְעוֹרַרְתִּי.

תַּרְמִיל אָדֹם שָׁעוֹן לְצַד כָּחֹל מָצָאתִי.

רֹאשֵׁךְ הַזָּהֹב מֻנָּח עַל הָאָדֹם

וּקְצוֹת תַּלְתַּלַּיִךְ נוֹגְעִים לֹא נוֹגְעִים בַּכָּחֹל.

הִתְעוֹרַרְתְּ.

הִתְבּוֹנַנְתִּי בָּךְ שׁוֹאֵל מִמֶּרְחַק שְׁנֵי תַּרְמִילִים,

הֶחְזַרְתְּ מַבָּט מְהַנְהֵן מֵעַל שְׁנֵי תַּרְמִילִים,

חִיַּכְנוּ.

יָצָאנוּ יָד בְּיָד לִטְרַק הָעוֹלֶה לָאֲגַם הַבְּדֹלַח

עַל גַּבִּי תַּרְמִילֵנוּ אֶחָד עִם שַׂק שֵׁנָה שֶלָּךְ

עַל שִׂפָתֵינוּ אוֹתוֹ חִיּוּךְ שֶׁהִתְחִיל וְלֹא נִגְמַר

וּלְפָנֵינוּ טְרֶק אָרֹךְ לְעֵבֶר הַמָּחָר,

לְעֵבֶר מָחָר.