כָּל יוֹם נַעֲרָה בְּאָהֳלָהּ סְפוּנָה

בַּפֶּלֶךְ טוֹוָה הִיא גְּלִימָה חֲדָשָׁה,

שֶׁמֶשׁ קוֹפַחַת עַל דְּיוּנָה זְהֻבָּה

נַעֲרָה שְׁחוּמָה חוֹלֶמֶת אַהֲבָה.

חִפְּשָׂה אַהֲבָה נַעֲרָה

שֶׁתִּגְאַל אֲסוּרָה מִכִּלְאָהּ ,

כִּי לְלֹא נַעַר תָּם לְחַבְּקָהּ

מִי יֵדַע מַה יִּהְיֶה גּוֹרָלָהּ?

סִלְסוּלִים מְפַזֶּמֶת לְשַׁלֵּחַ כְּמִיהָתָהּ

אֶל הָאֶחָד וְהַיָּחִיד שֶׁיָּבוֹא וְיִגְאַלָהּ.

עַד יוֹם אֶחָד חֲלִיל  רוֹעֶה לָהּ עָנָה

וּצְלִילָיו מְלַטְּפִים, מְצִיפִים נִשְׁמָתָהּ.

הֲמָצְאָה אַהֲבָה נַעֲרָה,

גַּם אִם הִיא לָהּ אֲסוּרָה?

כִּי מוּטָב אַהֲבָה רְחוֹקָה

מִקָּרוֹב שֶׁלֹּא בּוֹ בָּחֲרָה..

אָז יָדְעָה נַעֲרָה נַעַנְתָּה תְּפִלָּתָהּ,

הָרוֹעֶה הַנִּסְתָּר הוּא אָהוּב לוֹ חִכְּתָה.

צְלִילָיו כֹּה שׁוֹנִים מִצְּלִילֵי בְּנֵי שִׁבְטָהּ

מַנְגִּינָה רְחוֹקָה אֶת לִבָּהּ מַרְטִיטָה.

מָצְאָה אַהֲבָה נַעֲרָה

אֲסוּרָה אַךְ אֵינֶנָּה זָרָה

מָצְאָה אֲסוּרָה אַהֲבָה

מִי יֵדַע מַה יִּהְיֶה גּוֹרָלָהּ?