אוֹתוֹ סִפּוּר  לבכורי החייל. 1991

גּוֹזָל רַךְ פְּלוּמָה כְּנָפַיִם צִמֵּחַ,

כַּנְפֵי צְנִיחָה לַחֲזֹר אֶל הַקַּן.

נִשְׁמָתִי בְּגוּפְךָ, רוּחֲךָ בְּלִבִּי,

גִּלְגּוּל נְשָׁמוֹת, גִּלְגּוּל צַנְחָנִים.

יַבָּלוֹת בְּרַגְלַי בְּמַסַּע כֻּמְתָּתְךָ,

כּוֹאֶבֶת כְּתֵפִי מִמַּשַּׂא אֲלֻנְקָה,

צְמַרְמֹרֶת בִּי עוֹבֶרֶת

מִצִּנַּת חֹרֶף בְּאִמּוּן לֵילְךָ.

זֵעָתִי נִגֶּרֶת בְּלַהַט הִסְתַּעֲרוּתְךָ,

אוֹתָם הַמַּרְאוֹת,

אוֹתָם הַקּוֹלוֹת,

אוֹתָם הָרֵיחוֹת,

אוֹתָם הַצְּבָעִים.

אֵיפֹה אֲנִי נִגְמַר, אֵיפֹה אַתָּה מַתְחִיל,

זֶה אוֹתוֹ הַסִּפּוּר אוֹ שֶׁמָּא חָדָשׁ.

קֶשֶׁר שֶׁל דָּם מַעֲמִיק , מִתְהַדֵּק,

חִבּוּר הַנִּימִים, מִקְשָׁה אַחַת.

כְּמוֹ הִרְחַקְתָּ לָעוּף,

אַךְ כָּל כָּךְ הִתְקָרַבְתָּ,

כְּמוֹ יָצָאתָ הַחוּצָה,

אַךְ עָמֹק כֹּה נִכְנַסְתָּ.