ביל וג'ורג'

עיקר הזמן בעת לימודינו במחלקה למדעי המחשב, טרם היות המושב, השקענו מכורח הנסיבות בנושא התוכנה. למען הדיוק עצם כתיבת התוכניות  לא גזלה זמן רב מדי וגם לא כמות התרגילים בתוכנה שהתבקשנו להגיש.  ניקוב התוכניות על גבי כרטיסי הקרטון ארך הרבה יותר זמן מקידוד התכניות ע"ג נירות הטיוטא אבל גם הוא לא גזל את מירב זמננו. מירב זמננו הפנוי היינו מבלים בהמתנה בתורים הארוכים במרכז המחשבים. היה תור למכונות הניקוב והיה תור להזנת הכרטיסים למחשב והיה תור לקבלת התוצאות וביניהם היתה המתנה בין הקלט לפלט קרי המתנה לקבלת תוצאות ההרצה שהיו בדרך כלל המון דפים מודפסים ששקפו בשפה הקסדצימלית מוזרה את מצב זיכרון המחשב (בשפתנו באותם ימים DUMP ) שהצלחנו ברוב חוכמתנו להכניסו לדיפרסיה וכאוס מוחלט. בדף האחרון היה מופיע גזר דיננו באנגלית בסיסית ומובנת שזעק כמעט תמיד ERRORS!!!, כלומר "התכנית שלך פשוט לא עובדת, מצאתי המון שגיאות!"

והתהליך היה חוזר על עצמו, חיפוש הטעויות בDUMP, קידוד מחדש, ניקוב מחדש ותורים, תורים תורים שבסופם שורת  ERRORSחדשה.

כיון שהיו הרבה סטודנטים ומעט מחשבים , למען הדיוק מחשב IBM אחד גדול ואיטי כמו דב קוטב בסוף החורף, העדיפו החרוצים בינינו להריץ את תכניותיהם השגויות בלילה כשהתורים קצרים יותר אבל גם השינה קצרה יותר, ענין של סדרי עדיפויות בחיים.

באחד מאותם לילות חורף קצוצי שינה במרכז המחשבים נגלה למנחם מחזה לא שגרתי, שבתחילה הוא ייחס אותו למצב חוסר השינה הכרוני שהצטבר כתוצאה מפעילות לילית מופרזת שלו בתחום המיחשוב. למען הצדק ההיסטורי נזכיר כאן שבעוד אנחנו בילינו את ימינו בהאזנה להרצאות  או על הדשא מחוץ להרצאות, מנחם עבד ועבד קשה. מנחם נבחר באופן טבעי וגורף לייצגנו בוועדי הסטודנטים למיניהם ובאגודת הסטודנטים ולכן יומו הוקדש בעיקר לתפקיד הציבורי. שלא תטעו, מנחם לא סבל מזה, ואני מוכן להישבע שהוא דווקא נהנה מזה, אפילו מאד. בכל אופן ימיו היו מוקדשים לפגישות, דיונים, ישיבות וויכוחים כך שאת לילותיו נאלץ להקדיש לבילוי במרכז המחשב בין מכונות הניקוב של הכרטיסים לבין תאי הפלט בהן היה מוצא את ה ERRORS האישיים שלו. ואולם נחזור לאותו ליל חורף מיוחד בו גילה מנחם, לאחר ששפשף את עיניו אדומות  וגזולות השינה, מה שנראה כמו גור כלבים קטן, שמנמן ומכוער להפליא שוכב מכורבל בפינת חדר הניקוב.

מנחם היה טיפוס שאינו מחמיץ הזדמנויות ולפיכך ניגש במהירות אל הכלבלב המבוהל ובתנועת בזק הרימו והכניסו מתחת למעילו החם ומיהר לצאת את מרכז המחשבים בטרם יבחינו בגזילה ושללו יקר הערך מחמם את ביטנו במקום מסתורו מתחת למעיל. שלל כן אבל למה יקר ערך? יקר ערך בעיני מנחם כיון שהכלבלב היה קטן, שמנמן ומכוער ומכאן שהוא גור גזעי לחלוטין של בולדוג או בוקסר שהיו מצרך רב ערך בשנות השבעים.

מנחם מיהר עם שללו לדירתו המשותפת עם סמי וצבי, שחלקו דירה קטנה ברמות רמז, פרץ ברעש את הדלת של הדירה בה ישנו שותפיו שנת ישרים והעירם בצעקות ניצחון היסטריות. צבי וסמי קפצו מבוהלים ממיטותיהם החמות, זועמים ונוהמים על ההשכמה המוקדמת והרועשת אך מנחם תפס ביד של כל אחד מהם וגרר אותם לחדר הכניסה, שם נגלה לפניהם גור כלבים שמנמן ומכוער להפליא עומד רועד באמצעה של שלולית שתן. מנחם לא המתין לשאלותיהם או למחאותיהם ומיהר להכריז בקול חגיגי שמצא גור נדיר ויקר ערך מגזע בולדוג או בוקסר במרכז המחשבים ושבזאת נפטרו בעיותיהם הכספיות לחודש הקרוב.

סמי שתק ורק הניע ראשו בסקפטיות תוך השמעת הברות לא ברורות שנימתן ספקנות בהכרזה. צבי לעומתו לא התענין בכלבים ולא התלהב מהם. גם הרווח הכלכלי הצפוי מהגור לא היה בראש שלו. צבי היה בחור מזוקן עם נטיות שמאלניות מובהקות ועבר של האחזות נחל כלשהיא שאהב בעיקר את ג'ורג', האופנוע הישן והרעשני שלו ורק מעט פחות אהב גם את זלדה המשוררת, שאימץ לעצמו את חתימתה.

מנחם הופתע מהתגובה הקרירה למציאת חייו והחליט להמתין לבוקר לתכנון המשך מהלכיו. ואכן בבוקר השתנו הנסיבות במפתיע. הלן, בת קיבוץ דתי מהעמק, בחורה עם ערכים ומבטא אנגלי בולט שהיתה גם חברתו של צבי באה לדירה לבקר את צבי ונתקלה בכניסה בגור המכורבל בתוך עצמו על גבי עיתון "על המשמר" של צבי שמנחם פרש למענו. הלן היתה בחורה טובה שנטתה לעזור לחסרי ישע בכלל ובעיקר נמשכה לכלבלבים קטנים פליטי מרכז המחשבים. הלן לא הבינה בגזעיות הכלבית ולא הבדילה בין פודל למשנהו, הלן גם לא הכירה את עקרונות כלכלת  שוק הכלבים הגזעיים ולכן ההתאהבות שלה בקטנצ'יק היתה מיידית ונקייה ממניעים חומריים ומאינטרסים זרים אחרים.

לקח להלן כמה דקות לשכנע את מנחם לתת לה את הגור המכוער בהבטיחה לו שבבוא העת היא תתחלק איתו בהכנסות ממכירתו, לאחר שקצת יגדל ויתחזק.

לקח להלן עוד כמה דקות לשכנע את צבי שבכלל לא רצה כלב שכדאי להם לאמץ את הגור, ראשית מסיבות הומניטאריות שמובנות לכאורה לכל שמאלני מצוי ושנית כדי שלג'ורג' האופנוע הישן והגזעי יהיה אח גזעי קטן. הנימוק הזה שכנע את צבי, מה עוד שכיון שלא היה מומחה לכלבים חשב שאולי הבולדוג הזעיר יגדל להיות אופנוע 500 סמ"ק, לך תדע. כיון שלצבי היה חשוב שלא יראה כאילו נכנע להלן ללא קרב, קפץ ואמר שהוא מוכן לאמץ את הגור בתנאי שייקרא ביל.

עברו הימים, הלן וצבי מיסדו את הקשר ביניהם, הגרעין עלה והתיישב במחנה הקראוונים ליד חוות יבור ואולם כל אותה עת עקב הגרעין בנשימה עצורה אחר ביל. זה היה הענין המרכזי בו עסקו שיחותינו, האם ביל יגדל ויהיה לכלב גזעי אימתני מגזע בולדוג או אולי מגזע בוקסר וכמה משפחת פינסקי ומנחם שותפם ירוויחו עליו כשימכרו או כבולדוג או כבוקסר ובעיקר האם הרווחים שייכים למושב השיתופי או שמא ביל הוא בגדר משק עזר ואולי אפילו רכוש פרטי ששנוצר טרם היותנו שיתופיים. אין ספק שמדובר היה בסוגיית מפתח שתידרוש בירור מעמיק.

הסוגייה לא הפכה לבירור באסיפה כיון שלמרות כל הרצון והמאמץ הנפשי ביל נשאר קטן, שמנמן ומכוער גם אחרי שנה ובסופו של ענין פסק הווטרינר מקרית ביאליק שביל הוא בסך הכל כלב מעורב קטן ומכוער ויותר מזה הוא בכלל כלב בוגר בן שבע שנים.

למרות פסק ההלכה המאכזבשל הווטרינר נותר ביל בן משפחה אהוב בקראוון של פינסקי עד יום מותו שזהו כבר סיפור אחר.