קפיצת דרך לסגול תכלת

חלום של ילד, יוני 2023

האוהל של חמודי.

חמודי הקטן התעורר במיטתו למשמע קרקורים נואשים ומשק כנפיים מהיר של תרנגולת במצוקה ששמע מבעד ליריעת אוהל משפחתו. הוא מיהר לפתח האוהל וראה שָקָל (שועל המדבר) רודף אחרי קוקי התרנגולת האהובה שלו וכמעט תופס אותה בפיו. חמודי רץ במהירות אחרי השועל שרודף אחרי קוקי הצורח בקולי קולות על השועל. השועל סובב ראשו לאחור וכשראה את חמודי מרים אבן ומתכונן להטילה בו עזב את קוקי ונמלט לוואדי הסמוך ונעלם. פעם נוספת הציל חמודי ברגע האחרון את התרנגולת מפי השועל הרעב. חמודי  תפס את קוקי ותוך שהוא מלטף אותה להרגיעה חיכה כמה דקות לוודא שהשועל לא חוזר, שחרר את קוקי וחזר למיטתו הקטנה שבקצה האוהל כשהוא שומע את סבתא לוחשת לו: "חמודי, אתה ילד חכם ואמיץ, אפילו יותר מהשקל. חמודי ידע שהשועל עוד יחזור ושעליו לשמור את הנבוט שאחיו נתן לו ליד מקום משכבו. כעבור דקותיים נרדם חמודי.

קרני שמש ראשונות האירו באורות ובצללים רכים את גבעות החול הנמוכות. על הגבעות מסביב רבצו להם מפוזרים אוהלים שחורי שער כמו היו חיות קדמוניות בטרם יתנערו לעמל יומן. מפתח  אחד האוהלים צצה דמותו של ילד כבן שש. הילד פיהק ומתח את ידיו  ואז ניגש למיכל המים הפלסטי הכחול כשדלי צבעוני קטן בידו, פתח את הברז שבתחתית המיכל ומילא את הדלי במים קרירים של שחר מדברי. הילד ניגש בצעדים זריזים לשוקת קטנה, שפך לתוכה את המים ושרק שריקה מסולסלת עם אצבעותיו התקועות בפיו. תוך שניות ספורות נקבצו סביב השוקת חמש תרנגולות צבעוניות ותרנגול גדול צבעוני אף יותר והכניסו מקוריהן למים להרוות צמאונן. הילד מיהר לגשת לחבית חלודה, הסיר את מכסה העץ שנח על פתחה והוציא מתוכה בעזרת קופסת שימורים ריקה זרעי חיטה ודוחן מלוא הקופסא. בתנועות רחבות פיזר את הזרעים על הקרקע שליד השוקת, ארוחת בוקר לתרנגולות ולגבר.

קריאת הגבר וקרקור התרנגולות העיר את שאר יושבי האוהל. ראשונה הגיחה אשה זקנה בשמלה ארוכה שחורה, אישה שהילוכה כבד אך חיוכה רחב ומאיר. היא קראה לילד "סבאח אל ח'יר יא איבני אחמד" (בקר טוב הו אחמד בני). הילד חייך  באהבה לזקנה "סבאח אל נור יא סיתי (סבתי)! ". לילד קראו בלידתו אחמד אך כולם קראו לו חמודי. "האכלת את התרנגולות?" שאלה סבתא. "בטח, כמו כל בוקר" ענה חמודי בטון קצת נעלב. הוא הרגיש עצמו גדול שאפשר לסמוך עליו. הוא הרי זה שמציל את התרנגולות מהשועל החמדן.

"על מה חלמת הלילה חמודי?" שאלה סבתא.

" כמו כל יום, חלמתי שאני כבר גדול ויש לי ג'יפ לבן טויוטה ושאני נוסע איתו לים רחוק, כחול וגדול".

"  חמודי שלי, למה אתה חולם דווקא על ג'יפ טויוטה לבן? לאבא שלך יש טנדר טויוטה כחול שאפשר גם לנסוע איתו וגם לעבוד איתו בהובלות".

" סבתא, הג'יפ טויוטה הלבן בא לי בחלום, ולא טנדר טויוטה כמו לאבא, מה אני יכול לעשות? "

"חמודי שלי, אתה ילד חכם וחרוץ ואני בטוחה שיהיה לך פעם ג'יפ ושתגיע אתו הרבה פעמים לים הגדול והכחול. אני כבר זקנה וראיתי את הים הגדול רק פעמיים בכל חיי. עכשיו בוא תשטוף ידיים ואכין לך פיתה עם שמן זית וזעתר וכוס חלב נאקה כדי שתגדל ותגשים את כל חלומותיך, אני זקנה ואין לי יותר חלומות".

"סבתא, את בכלל לא זקנה. את מפחידה אותי כשאת מדברת ככה. אם תחלמי כמוני לא תמותי אף פעם!"

 

היום של חמודי

לאחר שאכל עם סבתא יצא חמודי לחצר שבחזית האוהל. החצר היתה מוקפת בגדר שהיתה בנויה מערימות של שיחים קוצניים יבשים ומגובבים. בתוך החצר הסתובבו תרנגולות וכמה עזים וכבשים ומאחורי הגדר הקוצנית השתרע המדבר הגדול למרחקים. המדבר היה זרוע באוהלים שחורים וביניהם  בואדיות הרדודים עצי שיטה נטויים באלכסון מעשה ידי הרוח המדברית. חמודי וסבתא נשארו בכל יום, כל היום, לבדם במאהל המשפחתי. סבתא בישלה את ארוחת הערב לכל המשפחה. לחמודי לא היו חברים בקרבת אוהל המשפחה לפיכך הוא שיחק עם חיות המשק של המשפחה וגם שיחק עם עצמו במשחקים שהמציא. בשאר הזמן היה יושב בצל עץ השיטה שבחצר וחולם בהקיץ. חמודיחלם על הרבה דברים אבל בעיקר חלם על ג'יפ טויוטה לבן ומבריק שהוא רק שלו ועל ים רחוק, גדול וכחול שאליו ייסע עם הג'יפ שלו.

כשחמודי הרגיש משועמם הוא אהב לצאת מהחצר ולשוטט בערוצים הקטנים שסביב האוהל. הוא אהב לעקוב אחרי בעלי החיים שחיו בואדיות. הם היו החברים הסודיים שלו: נחשים, לטאות והכי אהב את הירבועים הקטנים והזריזים שהיו נעלמים במהירות בחוריהם בחול כשהם משאירים סימנים קטנים בחול, עקבות רגליהם הקטנות. לפעמים, מבלי שחמודי הרגיש, ירד הערב על המדבר והוא היה נשכב על החול החם מתחת לשיח ונרדם. הוא לא שמע את קריאות אמא שלו "חמודי, חמודי ווין אינתק".

מסביבו רחש הלילה רחשים ולחישות מפחידים ומרחוק נשמעו נביחות כלבים. אם התעורר באמצע הלילה למשמע הקולות נתקף פחד ואז היה שורק בשקט כמו שלימד אותו איברהים אחיו הגדול ואז היה מגיע אליו התיש הגדול עם הקרניים החדות שחמודי קרא לו תֵיס. תֵיס נשכב צמוד לחמודי שחיבק אותו כשהוא חושב שתיש ישמור עליו עם הקרניים החדות, אבל זה לא עזר לו וליתר ביטחון נשאר ער ובעיקר צמוד לתיש. רק בבקר היה מתנער מחיבוק תֵיס ועם הקרניים הראשונות של השמש ממהר לאוהל המשפחה שם פגש את סבתא. סבתא לא דאגה לו כי היא ידעה שחמודי שלה הוא ילד סקרן ואמיץ והכירה את אהבתו לחברים הסודיים שלו. היא כבר התרגלה למנהגו להירדם עם רדת החשיכה תחת שיח ולחזור רק עם שחר. היא גם ידעה שתֵיס שומר על חמודי, כי ככה פעם סיפר לה חמודי.

חמודי מוצא ג'יפ טויוטא לבן

לא רחוק מהאוהל של משפחתו של חמודי עבר כביש אספלט שחור, שהיה מהביל בשעות החום וממשיל להתפתל בין גבעות החול הבהירות. חמודי היה שומע את קול המכוניות שנסעו על הכביש ומדי פעם היה מתקרב לגדר בה היה פתח קטן דרכו ראה את הכביש. לפתח הקטן הוא קרא "החלון" ודרכו יכול היה לצפות במכוניות החולפות במהירות על הכביש, כשהן משאירות אחריהן את רעש מנועיהן ולפעמים גם ענן אבק לבן. חמודי היה סופר כמה ג'יפים טויוטה לבנים עוברים בכביש. לא היו הרבה אז הוא החליט שאחרי שיראה ג'יפ אחד ואולי שנים הוא יחזור לטפל בחיות המשק כדי שסבתא לא תכעס עליו. סבתא היתה האדם האהוב עליו בעולם, היא גידלה אותו, ליטפה אותו וחיבקה אותו כיון שהוריו היו יוצאים לעבוד כדי לפרנס את המשפםה. הם עבדו מבוקר עד ערב בשדות הכפר הגדול, מרחק כמה קילומטרים מהאוהל של המשפחה. כשחזרו מהעבודה עם הטנדר היו לפעמים מביאים לחמודי מתנה שמצאו בכפר הגדול. פעם אלו היו אופניים אדומים ישנים עם גלגלי עזר ופעם זו היתה בריכה קטנה כחולה מפלסטיק שאפשר היה למלא אותה במים ולהשתכשך התוכה בשעות הצוהריים הלוהטות.

יום אחד בשעות אחר הצוהריים המאוחרות, בעודו יושב בחצר מתחת לעץ הגדול, שמע חמודי מכיוון הכביש קול מנוע של רכב שהשתעל כמה פעמים ולפתע נדם. הוא  שמע גם דלתות רכב נפתחות ונטרקות וקולות של איש ואישה שמדברים בקול בשפה אותה לא הבין. הוא ניגש לחלון שבגדר השיחים וראה ג'יפ טויוטה לבן שנעצר בצד הכביש ולידו אבא ואמא ושני ילדים קטנים שהיו לבושים בבגדים יפים, כמו הבגדים של היהודים מהכפר הגדול. האבא דיבר בטלפון הנייד והסביר למישהו איפה בדיוק נתקע עם הג'יפ טויוטא. הקול מהטלפון אמר שהוא שולח מונית שתקח את ההורים והילדים לעיר בה גרו בצפון ושישאירו את האוטו במקומו והוא ישלח יותר מאוחר רכב גרר שיחלץ את הג'יפ ויעביר אותו למוסך קרוב לבית המשפחה. לא הכל חמודי הבין אבל הוא כן הבין שיש פה הזדמנות להרפתקה בחברת ג'יפ טויוטה לבן כמו בחלומות שלו. הוא ניגש בהחבא לשער החצר, החליק דרכו מחוץ לחצר ורץ לכיוון הג'יפ, לא לפני שווידא שהמונית שבאה לקחת את המשפחה מהג'יפ התרחקה על הכביש עד שלא ראה אותה.

כשהגיע חמודי לג'יפ גילה לשמחתו שהנהג השאיר את החלון פתוח. חמודי מצא בקרבת מקום לוח עץ ישן מספיק ארוך שהגיע לחלון הפתוח. הוא טיפס עליו ונכנס דרך החלון לג'יפ והתיישב מאחורי ההגה. כיון שהיה קטן ולא ראה דרך השמשה הקדמית נעמד על ברכיו עד שראה את המכוניות שנוסעות בכביש ואפילו את הגדר של חצר משפחתו. "זה הג'יפ החדש שלי" חזר ואמר לעצמו בשקט עד שהיה ברור לו ולכל הירבועים שסביבו שזה ג'יפ הטויוטה הלבן של חמודי. שם ידיו על ההגה וסובב מצד לצד, הזיז את ידית המהלכים קדימה ואחורה וליטף את לוח השעונים המבריק.

באותו רגע לא היה מאושר מחמודי הקטן בכל העולם!

הלילה יורד על חמודי בג'יפ.

חמודי המשיך לשחק בטויוטה שלו, הזמן עבר והשמש החלה לשקוע. כיון שחמודי היה עייף מהיום המסעיר ומההתרגשות על הטויוטה שלו הוא התחיל לנמנם, עבר מעל משענת הגב של מושב הנהג למושב האחורי, נשכב עליו ונרדם אחרי כמה דקות. ממש באור אחרון עצרה משאית גרר בצד הדרך ליד הג'יפ התקוע. הנהג, איש צעיר עם שפם עבות ושיער פרוע יצא מתא הנהג. הוא בחן את הג'יפ ואז העמיס אותו בעזרת המנוף שהיה מחובר למשאית מאחור. הנהג עם השפם רתם את הג'יפ עם שרשרות ברזל אותן מתח היטב וכשסיים נכנס לתא הנהג, הניע ונסע צפונה. הנהג לא הבחין בילד הישן שינה עמוקה במושב האחורי של הג'יפ. בינתיים ירד הלילה. הנסיעה של הגרר על הכביש צפונה ארכה כשעתיים ואולי שלוש שעות. כיון שהשעה היתה מאוחרת מכדי להכניס את הג'יפ למוסך בטבריה החליט  הנהג להביא את הג'יפ לביתו בכפר פוריה ולהכניס אותה בבקר מוקדם למוסך.

נהג הגרר החנה את רכבו עם הטויוטה שעל גביו בחצר הרחבה של ביתו. נעל את שער החצר ונכנס לבית, שם חיכתה לו אישה צעירה שחיבקה אותו ולחשה על אוזנו "יוסי, התחלתי כבר לדאוג לך". יוסי סיפר לדינה אשתו את הקורות אותו וחיבק אותה חיבוק דובי חזק.

חמודי ישן כל אותו זמן שנת חלום עמוקה ולא הבחין בדבר ממה שעבר עליו ועל הג'יפ.

הבוקר עולה על הכנרת

לפנות בוקר עם הקרניים הראשונות של השמש שהציצו מעל הרי הגולן והאירו באור רך את הכנרת המתעוררת לרגלי רכס פוריה נכנס יוסי למושב הנהג של הגרר, הניע ויצא במורד הדרך המתפתלת מפוריה למושבה כנרת ומשם פנה צפונה לכיוון טבריה. לאחר כמה דקות הגיע למוסך של ג'ורג' והוריד בעזרת המנוף את הג'יפ מגב המשאית והחנה אותו בחצר המוסך. חמודי היה שקוע בחלום עמוק כל אותו זמן  עד שטלטול הג'יפ בזמן שיוסי הוריד אותו מהגרר העיר אותו במושב האחורי של הטויוטה. הוא לא זכר איך בדיוק הגיע למושב האחורי ואז נזכר בג'יפ שלו שנתקע ליד האוהל של משפחתו במדבר. הוא נבהל כיון שראה  שהשמש עלתה ועדיין לא האכיל ולא השקה את התרנגולות ועוד מעט סבתא תצא מהאוהל ותכעס עליו. הוא יצא מחלון הג'יפ וראה את יוסי שבדיוק יצא מתא הנהג של הגרר.

" מה אתה עושה פה ילד?" שאל יוסי. כשראה שהילד לא מבין את שאלתו ושהוא בעל חזות מזרחית שאל בערבית מהוססת שלמד מהסבתא העירקית שלו "שו אסמק יא וולד" (מה שמך ילד).

חמודי שהיה עדין מבולבל מהסביבה הזרה לו חייך בהקלה כשראה שיוסי דובר ערבית "אנא חמודי, ולסבתא שלי קוראים סבתא נור".

" ולי קוראים יוסי ולסבתא שלי קראו סבתא ננה אבל היא כבר מתה. איך הגעת לכאן? יא חמודי" שאל יוסי בפליאה

"עם הג'יפ טויוטה הלבן שלי, אני לא זוכר כלום , רק זוכר שכל הלילה חלמתי על הג'יפ שלי שייקח אותי לים"

יוסי הבין מיד מה קרה, ואז  גם ראה שחלון הנהג בג'יפ פתוח. "יש לך ג'יפ יפה, חמודי, אבל הוא לא הביא אותך לים"

אכזבה התפשטה על פניו של חמודי. "אתמול בערב נרדמתי בג'יפ שלי על יד האוהל שלנו ועכשיו התעוררתי במקום הזה שאליו הביא אותי הג'יפ כשאני ישן. אני לא יודע מה קרה בלילה חוץ מהחלום שלי על ג'יפ וים"

יוסי צחקק והרגיע את חמודי "סתם צחקתי, יש לך ג'יפ מצוין והוא הביא אותך לים כנרת שאתם קוראים לו בחיירת טבריה אבל בשבילנו הוא ממש בח'ר כינרת (ים כנרת)" הוא הושיט לחמודי את ידו, הוביל אותו לגדר האבן הגבוהה של המוסך, הרים את חמודי והושיב אותו על כתפיו והרגיש איך חמודי קופא לפתע במקומו על הכתפיים. מעבר לגדר נפרש לפניו ים כנרת בגוונים של כחול וירוק. "חמודי, הדא בח'ירת טבריה וזה ממש לא חלום!"

חמודי בים כנרת

יוסי יצא משער חצר המוסך כשחמודי על כתפיו וניגש לחוף הכנרת הקרוב. יוסי הוריד את חמודי מכתפיו והעמידו על החול של החוף ואמר לו בערבית, כמובן: "חמודי, תוריד את הבגדים שלך ותיכנס למים של הים, כמו שחלמת". כשיוסי ראה שהילד מהסס וחושש להיכנס למים הוא הוריד את מכנסי העבודה שלו ונותר בתחתונים אפורים של נהגי משאיות, הושיט את ידו לילד וצעד איתו לתוך המים עד שהגיעו המים  לגובה ברכיו. אט אט חמודי נרגע, חמודי חזר לחוף הסיר את בגדיו ונכנס למים כשהוא מתיז מים בשמחה לכל עבר תוך שהוא מרטיב  בכוונה את יוסי. בתגובה התיז יוסי מים על חמודי והילד צחק בקול "מומתז, איזה כיף לי".

כעבור כמה דקות של צחוקים והתזות הדדיות פנה יוסי לחמודי: "יאללה איבני, תתלבש, אתה יכול להתנגב עם החולצה שלי ואני מחזיר אותך לאוהל שלכם במדבר כי בטח המשפחה שלך מודאגת בטירוף."

"אבל מה יהיה עם הג'יפ שלי, הוא יסע לאוהל שלנו לבד?" חמודי שאל בדאגה.

"אל תדאג, הג'יפ שלך קצת מקולקל, במוסך יתקנו אותו ואולי מחר אני אביא אותו אליך לאוהל עם הגרר שלי ותוכל לנסוע איתו. בכל מקרה הגשמת היום שני חלומות, גם ג'יפ וגם ים. אני מכיר ילדים אפילו יותר גדולים ממך שלא הגשימו אפילו חלום אחד."

יוסי הרים את חמודי למושב הנוסע בתא הנהג של הגרר נכנס בעצמו למושב הנהג והתחיל לנסוע דרומה. חמודי שהיה מאושר לנסוע במשאית גרר ועוד ליד יוסי הנהג שכח מהג'יפ ומהים, הנופים הירוקים בדרך ריתקו אותו, בחיים לא ראה כל כך הרבה ירוק. הוא היה רגיל יותר לצבעי  צהוב וחום. אחרי שיוסי חלק איתו את הפיתה שלו ונתן לו פחית של מיץ ענבים קר לשתות חמודי בטוח היה שיוסי הוא החבר הכי טוב שלו "מין זמן" כלומר מאז ומתמיד.

בדרך הביתה לאוהל במדבר

חמודי פנה ליוסי: "יוסי, מאיפה יש לך משאית גרר צהובה?"

"זה סיפור קצת ארוך. כשהייתי ילד חלמתי שכשאגדל אני אהיה נהג משאית גדולה עם קבינה אדומה ומנוף מאחור. כולם ידעו על החלום שלי, גם סבתא ננה. כשגדלתי קראה לי סבתא יום אחד ואמרה לי: 'יוסי נכדי האהוב. אני כבר זקנה ומתחת למזרון שלי יש שקית עם כסף שחסכתי כדי לנסוע פעם לבית שנולדתי בו בעירק' "

"איפה זה עירק" שאל חמודי.

"עירק היא ארץ רחוקה, מעבר למדבר הגדול אבל יש בה הרבה מלחמות ומסוכן היה לנסוע אליה. סבתא המשיכה ' אני כבר זקנה מדי ולא אגיע לעירק אבל בשקית יש לי מספיק כסף כדי להגשים חלומות.. ביקשתי מאבא שלך שיקנה בכסף הזה משהו למישהו. אבא שלך לא הסכים לקנות את המשהו הזה אבל נזפתי בו שהוא חייב לכבד את רצוני כי אני אמא שלו. אביך לקח את השקית וקנה בכסף משהו ועכשיו יוסי גש לחלון ותסתכל החוצה' "

"נו, ומה ראית מהחלון?" שאל חמודי.

"ברחוב ליד הבית עמדה משאית מנוף צהובה. סבתא אמרה לי 'זה שלך יוסי  חיים שלי' ואני כמעט התעלפתי. מאז אני נוסע עם הגרר שלי בכל הארץ ואין מאושר ממני בעולם. אני גם רואה הרבה המקומות יפים וגם עוזר לאנשים שהתקלקל להם האוטו"

חמודי חייך חיוך רחב "יוסי אתה החבר הכי טוב שלי וכשנרצה לטייל יחד אתה תעלה את הטויוטה שלי על הגרר שלך וניסע יחד עם החלומות שלנו."

" בטח, חמודי חברי הטוב"

"יוסי, אתה בטח יודע איך הטויוטה הלבנה שלי קפצה מהאוהל שלנו לבח'יירת טבריה?"

" בטח שאני יודע! אם אתה חולם הרבה פעמים את אותו חלום אז לבסוף הוא מתגשם, אבל זה כבר שייך לעולם הקסמים שבו לא הכל ברור לי אפילו שאני כבר גדול".

לאחר עוד כברת דרך בה שררה שתיקה בקבינה של הגרר פנה לפתע חמודי ליוסי: " למה לא נשארת בעירק עם סבתא שלך , יוסי?"

"אני לא הייתי בעירק, רק ננה ואבא שלי היו שם עד שנאלצו לעזוב ולעבור לארץ ישראל שאתם קוראים לה פלסטין. משם סבתא שלי ידעה ערבית בדיוק כמוך חמודי!"

" אז אתה ערבי בדואי כמוני ?"

אני לא ערבי ולא בדואי, אני יהודי שסבתא שלו דיברה בערבית עירקית והיא לימדה אותו לדבר ערבית, די דומה לערבית שלך, יא חמודי"

" יוסי, תגיד לי, יש באמת  יהודים שמדברים ערבית?"

" חמודי, בטח שיש יהודים שמדברים ערבית  שהסבתא שלהם לימדה אותם, כמוני"

חמודי שהיה מוטרד מענין הערבית חייך בהקלה: " מזל שהחבר הכי טוב שלי הוא יהודי שמדבר ערבית וזה אתה".

יוסי חייך "ילד, אתה לא מכיר בדואים שמדברים גם עברית?":

עיניו של חמודי נצצו "יוסי אתה יודע שההורים שלי מדברים גם עברית? הם למדו קצת בבית ספר והרבה בעבודה עם היהודים בשדות הם הבטיחו ללמד אותי כשאגדל עברית. אבל בינתיים אני לא מבין עברית"

" הכי טוב היה שכל הבדואים היו לומדים לדבר בעברית וכל היהודים היו לומדים לדבר בערבית ואז היו מבינים טוב יותר זה את זה ואני חושב שזה היה עוזר לעשות שלום בין היהודים והערבים בארץ"

חמודי קימט את מצחו שמתחת לתלתליו השחורים וניכר שהוא חושב על מה שיוסי אמר אבל זה דיבור בין גדולים והוא התעייף קצת מטילטולי הדרך ונימנם מעט כשהוא חולם על הטויוטה שלו.

כשהתעורר אמר חמודי ליוסי: "אני חושב שכולם אוהבים ג'יפים טויוטה, גם בדואים וגם יהודים אז אולי יהיה שלום בגלל הטויוטה "

"אינשאללה חמודי" צחק יוסי.

בבית של חמודי

כשהגיעו אחרי שלוש שעות  סמוך לאוהל של חמודי חנה יוסי בצד הדרך, הוריד את חמודי, ליטף את ראשו בחיבה "סלמתק יא איבני" אמר, מיהר ונכנס לגרר כדי שחמודי לא יראה שיש לו דמעות בעינים ונסע תוך נפנוף יד לחמודי שהשיב לו בנפנוף שתי ידיו.

חמודי חיכה שהגרר ייעלם והתחיל לרוץ לכיוון האוהל של המשפחה. ההתרגשות היתה עצומה וכולם צעקו עליו משמחה ומכעס בו זמנית. סבתא לא אמרה מילה. היא לקחה את חמודי מתחת עץ השיטה בחצר, נתנה לו פיתה טבולה בשמן זית וכוס מים להרגיעו ושאלה אותו "איפה היית בני?"

"הייתי בים הרחוק עם הג'יפ טויוטה שלי"

"אני חושבת שחלמת את זה, איפה היית באמת?"

"אני לא זוכר איך הגעתי לים , אולי יוסי יכול לספר אבל הוא נסע כבר"

" חמודי, מן הדא יוסי?"

"יוסי הוא חבר שלי שיש לו משאית גרר עם מנוף והוא התרחץ אתי בים הגדול ואח"כ הביא אותי לכאן. חוץ מזה יש לו סבתא שמדברת ערבית אפילו שהיא יהודיה"

סבתא פתחה זוג עינים גדולות ולא ניסתה להסתיר בקולה את חוסר האמון בדברי הנכד שלה חולם החלומות. "לא חשוב העיקר שמצאנו אותך בריא ושלם, בטח נרדמת עוד פעם מתחת לשיח בוואדי"