יֶלֶד שׁוֹנֶה

יַלְדִי שׁוֹנֶה וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי,

יַלְדִי שׁוֹנֶה וְאוּלַי הִתְעַלְּמְתִּי.

יַלְדִי אָמַר לִי אֲנִי קְצָת אַחֵר,

אַחֵר קְצָת מִמְּךָ, הוּא שׁוֹתֵק כְּאוֹמֵר.

וְעֵינָיו שֶׁל יַלְדִי עֲצוּבוֹת, חוֹשְׁשׁוֹת.

וְעֵינָיו שֶׁל יַלְדִי עַל עֵינַי נָחוֹת,

וְעֵינָיו שֶׁל יַלְדִי מִתְמַלְּאוֹת בִּדְמָעוֹת,

וְעֵינָיו שֶׁל יַלְדִי אוֹתִי מְפַלְּחוֹת.

וּלְרֶגַע אֵינִי חוֹשֵׁב עַל דָּבָר,

אֵינִי מִתְקוֹמֵם וְאֵינִי חָשׁ בְּצַעַר,

אֵין בִּי רֹגֶז וְלֹא עוֹלֶה בִּי סַעַר,

וְלֹא, לֹא רָצִיתִי לִבְרֹחַ הַיַּעַר.

רַק אַהֲבָה בְּתוֹכִי עָלְתָה מְבַעְבַּעַת,

אֶת יַלְדִי אָז אִמַּצְתִּי אֵלַי מִבְּלִי דַּעַת,

וּבָזֶה הָרֶגַע כְּמוֹ יָדַעְתִּי בְּאַחַת,

שׁוֹנֶה אוֹ אַחֵר, עִם יַלְדִי לְתָמִיד, 

עִם יַלְדִי לְלֹא חַת.