יוֹנָתָן הַשָּׁפָן הַקָּטָן        17.4.14

(שיר קטן למעיין נכדי הבכור)

אֶתְמוֹל בָּאתִי לְבַקֵּר בְּבֵיתְכֶם,

הַבַּיִת שֶׁבָּנוּ הוֹרֶיךָ עַל רֹאשׁ הָר.

גָּלִיל וְיָם פְּרוּשִׂים מְלֹא אָפְקְכֶם,

פֹּה נוֹלַדְתָּ, פֹּה נוֹלְדוּ גַּם יַסְמִין וְעִנְבָּר.

 מִבַּעַד לַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ  פְּרוּשׂ הַכְּנָפַיִם,

הֵצִיץ בִּי  שָׁפָן מֵרֹאשׁ שִׂיחַ יָרֹק בַּגִּנָּה.

אֶל יָם מַאֲדִים גָּלְשָׁה  שֶׁמֶשׁ בֵּין עַרְבַּיִם,

רוּחַ שֶׁל עֶרֶב אֶת אֲוִיר סוֹף הַיּוֹם צִנְּנָה.

מֵעֵבֶר לַגִּנָּה רָבַץ כְּתָמִיד חֹרֶשׁ אַלּוֹנִים,

צָפוּף וּמִסְתּוֹרִי כְּמוֹ טוֹמֵן  סוֹדוֹת בִּסְבָכוֹ.

אַךְ הָיָה הוּא אַחֵר בְּאוֹתוֹ בֵּין עַרְבַּיִם

צִבְעוֹ הַיָּרֹק הֶאֱפִיר, שֵׂיבָה זָרְקָה בִּשְׂעָרוֹ.

מַה זֶּה קָרָה שָׁאַלְתִּי אֶת יוֹנָתָן הַשָּׁפָן ,

עוֹד מְעַט עֶרֶב וְעָלֶיךָ לָשׁוּב לְבֵיתְךָ בַּסְּלָעִים.

הָיָה בֵּיתִי וְאֵינֶנּוּ עוֹד עוֹנֶה לִי הַקָּטָן,

טְרַקְטוֹרִים  עֲנָקִיִּים הַסְּלָעִים מְנַפְּצִים.

הֵם לֹא סְתָם מְנַפְּצִים, דֶּרֶךְ הֵם מְפַלְּסִים

בָּתִּים חֲדָשִׁים נִבְנֶה, מָחָר תִּצְמַח פֹּה שְׁכוּנָה.

לָכֶם עוֹד שְׁכוּנָה וּמַה לָּנוּ שְׁפַנֵּי הַסְּלָעִים

בְּלִי סְלָעִים לֹא נוּכַל  לְבַקֵּר אֶצְלָכֶם בַּגִּנָּה.

עִם מִי אַתָּה מְדַבֵּר סַבָּא? שׁוֹאֵל מַעֲיָן

הֵן אִמָּא לֹא בַּבַּיִת וְאַבָּא עוֹד בַּעֲבוֹדָה.

אֲנִי מְדַבֵּר עִם יוֹנָתָן הַשָּׁפָן הַקָּטָן

סֶלַע בֵּיתוֹ נֻתַּץ בִּשְׁבִיל שְׁכוּנָה חֲדָשָׁה.

זֶה לֹא צוֹדֵק סַבָּא, גַּם לַשָּׁפָן מַגִּיעַ בַּיִת

אֵיךְ יוּכַל לִהְיוֹת שָׁפָן סֶלַע בְּלִי סֶלַע מִשֶּׁלּוֹ?

אַתָּה צוֹדֵק מַעֲיָן, נִבְנֶה לוֹ בַּיִת בְּצֵל הַזַּיִת.

הַטְּרַקְטוֹר יָבִיא סֶלַע לַגִּנָּה בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילוֹ.

וְעַכְשָׁו מַעֲיָן קַח אֶת הַגִּיטָרָה הַחֲדָשָׁה שֶׁלְּךָ

נֵצֵא כֻּלָּנוּ אֶל יוֹנָתָן שֶׁעַל הַשִּׂיחַ בִּקְצֵה הַגִּנָּה,

אַתָּה תִּפְרֹט עַל הַמֵּיתָרִים וְיוֹנָתָן יָשִׁיר אִתְּךָ,

נַחְגֹּג בְּצַוְתָּא חֲנֻכַּת בַּיִת בְּשִׂמְחָה וּבְרִנָּה.

יוֹנָתָן הַקָּטָן רָץ לַגַּן…….