כיפה אדומה יולי 04
הכל היה מוכן וערוך לפתוח במופע המרכזי , ולמען הדיוק היחידי, בחגיגת פורים של ילדי המושב שנערכה כמו בכל השנים שקדמו לה במועדון. הילדים הקטנים כבר היו ישובים על השטיח, ראשיהם מוטים קדימה בדריכות לעבר רון מפיק האירוע שעמד לפניהם, כבכל שנה באותה שעה.
האירוע המדובר, למרבה אי ההפתעה, היתה הצגת הילדים "כיפה אדומה" בניהולו של רון ובכיכובם של כמה מאבות הילדים הדרוכים. שאר האבות והאמהות עמדו מאחורי הילדים הישובים כשהם יוצרים חומה אנושית שמנעה כל אפשרות למי מהילדים להתחמק האירוע. המודעה שנתלתה שבוע קודם לכן בישרה לזאטוטי המושב ולהוריהם שמסיבת הפורים לילדים תיערך (גם) השנה במועדון, ושהתוכנית תהיה (גם) השנה הצגת "כיפה אדומה" ולאחריה משלוח מנות!
רון לא היה סתם מפיק ההצגה, רון היה המפיק של כל ההצגות במושב מימים ימימה. רון לא היה סתם המפיק העיקרי והיחידי של הצגות המושב. רון היה המחזאי, הבמאי, המלהק ולרוב גם השחקן בהצגות המושב. בכלל רון נודע בשני תחומי ההתמחות המקצועית שלו, בישול ותיאטרון. בתחום הראשון התמקד רון בהכנת שקשוקות. מומחיותו זו הראשונה אומרות האגדות, ואני יכול להעיד על כך בשבועה, נתגלתה במלחמת 73 בעת היותו מילואימניק צעיר במחלקת תול"ר על שפת תעלת המים המתוקים בארץ גושן. באותה עת רון שנא לשמור בעמדה במוצב ומחלקת תול"ר שנאה את הלוף, מה שהביא לחתימת חוזה בין הצדדים שרון יבשל לכל המחלקה את כל הארוחות וכל המחלקה תחליף את רון בשמירה. כיון שבאותה עת הגיעה למוצב אספקה שכללה רק לוף וביצים, ולוף כבר אמרנו, הרי שכל הארוחות היו ביצים משוקשקות עם כל מה שהיה תחת ידו. מאז רון לא פסק משקשוקות.
המומחיות השניה, התיאטרון, היתה פרי התפתחות מקצועית עם השנים ששיאה היה קורס איפור בן יומיים מטעם מחלקת התרבות של תנועת המושבים ברחוב ליאונרדו דה וינצ'י, קורס שאליו נשלח רון ע"פ החלטת אסיפת החברים של המושב ואותו סיים בהצלחה עם תעודת הסמכה מטעם מחלקת התרבות של תנועת המושבים!
אבל בניגוד להצגות אחרות בהן רון היה גם הכוכב והשחקן היחיד, בהצגות "כיפה אדומה" בפורים היתה להקה מקומית עם כוכבים אחרים. יותר נכון עם כוכב, הלא הוא דני. אכן, דני היה כיפה אדומה של המושב במשך כל השנים, עד שרוב החברים ובעיקר ילדיהם היו בטוחים שנולד ככיפה אדומה, ולא היא. חדי הזכרון שבין החברים הותיקים יכלו לספר שבחג הראשון בו החליטה האסיפה להעלות את המחזה הפופולרי חיפש רון מטפחת ראש אדומה, ובאותה עת רק לטריש,זוגתו של דני, היתה מטפחת ראש אדומה ולא רק אדומה אלא אחת כזו מאמריקה! דני, שהיה ידוע כטיפוס מעשי היודע לנצל הזדמנויות הריח פה סיכוי לקריירה ארוכה עם תהילת עולם והיתנה את השימוש במטפחת של טריש בקבלת התפקיד הראשי בהצגה ולצמיתות. רון נאלץ להיכנע בפנים מכורכמות.
גם לתפקיד הזאב הרע היה בעל חזקה לצמיתות, הלא הוא גילי. אך לא דין הזאב כדין הכיפה. אף אחד מהאבות לא הסכים להיות הרע השנוא על ילדי המושב חוץ מגילי שדווקא אהב את הרעיון.
את תפקידי הצייד והסבתא היה רון מחלק לאחר אודישנים מרתוניים למקורביו באותה שנה.
החזרה היחידה להצגה נערכה יום לפני העלאתה על הקרשים, קרי ערב פורים, והיא ארכה כשלוש דקות כיון שהמחזה הן ידוע לכולם עוד משחר ינקותם וכיון ששני התפקידים המרכזיים היו מלוהקים ע"י דני וגילי עוד מהיישוב הזמני וברבות חגי פורים הם דקלמו הטקסט מתוך שינה.
כאמור, גם השנה רון עמד בפני קהל הילדים במועדון, ובהינף יד היסה אותם. דממה השתררה ורון הודיע
בדרמטיות מאיימת ש " מיד נעלה לפניכם את כיפה אדומה ואני מבקש מכל הילדים לשמור שקט, ומההורים לדאוג שהילדים לא יסתובבו".
ואז החלה ההצגה. מיד במערכה הראשונה היה ברור לצופה שהגירסה המועלית במועדון הצפוף היא של סרט אימים. וכל כך למה? כיון שכיפה אדומה היתה עטורת זקן, קולה היה עבה , והופעתה התמצתה במסכת של איומים גלויים וגילויי אלימות תוך נפנופי ידיים על כל סובביה ובכללם הצייד, הסבתא ובעיקר הילכה אימים על הזאב . "הילדה" דיברה בקול רם, גברי ונמוך כשמידי פעם עשתה נסיונות להישמע ככיפה אדומה ואז היה מתחלף הקול הגברי הרם בצווחות קורעות אוזניים "כמו של תרנגולת בשחיטתה" כפי שהעיזה לתאר זאת אורחת שאינה חברה שנקלעה לאחת מאותן חגיגות, אורחת שלא היתה מחוייבת לסולידריות השיתופית של חברי המושב.
מידי הישמע קולות הצרחה החדים מפי הכיפה היה עובר גל של ביעות בקהל הילדים, מלווה בקולות בכי של העוללים הרכים יותר שזו להם הפעם הראשונה להשתתף באירוע התרבותי המסורתי.
עם סיום ההצגה היה רון חוזר ל"במה" ועומד על כך שהקהל יקבל את השחקנים במחיאות כפיים חוזרות ונישנות, ע"פ הקצב שהוא הכתיב, כשהוא מגביר את הקצב לקראת הקידה של דני כיפה אדומה.
שבועות אחרי אותו אירוע היו ילדי המושב נמלטים כל אימת שהבחינו בדני הצועד במרכז המושב לכיוון משרדו במשרגד התכנון האדריכלי. רק לקראת חנוכה שלאחריו, הודות לכוחה המופלא של השיכחה הילדותית, היו הילדים נרגעים קמעא, אך לא לאורך זמן, כיון שהמודעות של וועדת תרבות על ההכנות לפורים הקרב ובא כבר החלו לצוץ על לוח המודעות ופורים במושב ללא כיפה אדומה הן איננו פורים במושב.