לְאָן נָדַדְתְּ שְׁנָתִי                                                       אוקטובר 2015

כָּל עֶרֶב כִּמְעַט, נִפְגָּשִׁים,

שְׁנָתִי וַאֲנִי בֵּינוֹת מַצָּעִים.

לְעִתִּים הִיא קַלָּה,

שְׁקֵטָה וּמְקִלָּה.

לְעִתִּים הִיא כְּבֵדָה

חֲלוֹמוֹת מְבִיאָה.

אַךְ תָּמִיד לְמִפְגָּשׁ אֲצַפֶּה

כְּמוֹ מַאֲפֶה לְאַחַר הַקָּפֶה.

לִפְעָמִים הַשֵּׁנָה לָהּ נוֹדֶדֶת

מִבֵּין מַצָּעַי הִיא קוֹפֶצֶת,

וַאֲנִי לְבָדָד אָז נוֹתַר

מְחַכֶּה שֶׁיָּבוֹא כְּבָר מָחָר.

בְּעֶצֶם לֹא בְּדִיּוּק לְבַדִּי

יֵשׁ מִי שֶׁמַּחֲלִיף אֶת שְׁנָתִי,

מַחְשָׁבוֹת עַל טְרָדוֹת שֶׁחָלְפוּ,

תִּקְוָה לִשְׂמָחוֹת שֶׁיּוֹפִיעוּ,

טַעֲמֵי אֲהָבוֹת מְרַגְּשׁוֹת

צַלָּקוֹת  שֶחָרְטוּ אַכְזָבוֹת.

לְאָן זֶה נָדַדְתְּ לָךְ שֵׁנָה ,

עִם מִי זֶה נִכְנַסְתְּ לַמִּטָּה?

לִפְעָמִים הַשֵּׁנָה לָהּ נוֹדֶדֶת

מִבֵּין מַצָּעַי הִיא קוֹפֶצֶת,

וַאֲנִי לְבָדָד אָז נוֹתַר

מְחַכֶּה שֶׁיָּבוֹא כְּבָר מָחָר.

דַּי לָךְ לִנְדֹּד אֲהוּבָה

לָךְ הֵן הִצַּעְתִּי מִטָּה,

מַה לָּךְ נוֹדֶדֶת בַּלַּיְלָה,

כְּאַחַת בְּאֶחָד לֹא דַּי לָהּ.

בִּלְעָדַיִךְ לֵילוֹתַי אֲרֻכִּים,

בִּלְעָדַיִךְ לֵילוֹתַי חֲשׁוּכִים.

בַּבֹּקֶר עֵת אָקוּם מִמִּטָּתִי

אֶעֱרֹג לִפְגֹּשׁ שׁוּב שְׁנָתִי.

לִפְעָמִים הַשֵּׁנָה לָהּ נוֹדֶדֶת

מִבֵּין מַצָּעַי הִיא קוֹפֶצֶת,

וַאֲנִי לְבָדָד אָז נוֹתַר

מְחַכֶּה שֶׁיָּבוֹא כְּבָר מָחָר.