מכתב לנוטשים

נטשתם!

בחשאי, בגלוי,

לפני חמש או עשר או עשרים שנה.

רווקים, משפחות, ילדים,

בעבור חופן דולרים.

בעבור חופן דולרים

הפקרתם הורים מזדקנים,

לעתים גם אחים קטנים,

והרבה חברים שנותרו למלא חללים.

חללים שנבעו בפלוגות שקטנו,

צוותים חסרים, טייסות שצמקו.

חברים ממלאים מכסת מילואיכם,

ובדרך אגב גם תומכים בהוריכם.

הורים ששרדו אימת קלגסים

או עלו לממש החלום שחלמו,

ואתם בעבור חופן החומר

כמו משרה בקתדרה או הגה מונית

או סתם תגרנות במחוזות אחרים,

מגמדים החלום, מקטינים הסיכוי לקיום בכבוד.

החזרתם הגלות אל העם,

החזרתם העם לגלות,

נשמתכם נצבעה בכסף,

ילדיכם חסרי שורשים,

נכדיכם כבר נוכרים.

ברצונכם,

ואולי שלא מדעתכם,

החלשתם מכורתכם,

ואולי אף זרעתם זרעי חדלונה,

ואתם זרים לעד במולדת חדשה,

אבדתם, אתם וצאצאיכם,

נגרעתם ממצבת יושבי המחנה.