עָשָׁן עוֹלֶה מֵאֲרֻבַּת בֵּיתֵנוּ           דצמבר 2014

בַּיִת קָטָן בָּנִינוּ עֵת חָבַרְנוּ

זֶה לְזוֹ, אַתְּ אוֹתִי, כֹּה אָהַבְנוּ.

בַּיִת כֻּלּוֹ לָנוּ. יְסוֹדוֹתָיו נְגִיעוֹת,

קִירוֹתָיו חִבּוּקִים וְגַגּוֹ חֲלוֹמוֹת.

קָטָן הָיָה הַבַּיִת, מְחַבְּקֵנוּ בְּחֹם,

סוֹפֵן בֵּין כְּתָלָיו רֶטֶט שֶׁל תֹּם.

בְּאֶמְצָעוֹ נְטוּעָה אָח מִלְּבֵנִים

בְּרַחְמָהּ כָּל הָעֵת לַהֶבֶת אוֹהֲבִים.

צַר הַבַּיִת מֵהָכִיל אֶת בֵּינֵינוּ,

לֹא יָכוֹל  עוֹד לַחְפֹּן אֶת בְּתוֹכֵנוּ.

בִּן-לַיְלָה פָּרְצָה אֲרֻבָּה עַל גַּגּוֹ

לְשַׁלֵּחַ דַּרְכָּהּ לָעוֹלָם אֶת תּוֹכוֹ,

כָּךְ בְּיָמִים  שֶׁל חֹרֶף אֲפֹרִים

מִתַּמֵּר מִגַּגּוֹ עֲשַן אוֹהֲבִים,

סָמִיךְ בְּצֵאתוֹ, מְטַפֵּס לְאִטּוֹ,

עַד יִמּוֹג לֶעָנָן בֵּין רַבִּים שֶׁכְּמוֹתוֹ.

וּבַבַּיִת שֶׁלָּנוּ הַזֶּה הַקָּטָן

אַהֲבָה נְלַבֶּה שֶׁתַּעֲלֶה עוֹד עָשָׁן,

לִפְעָמִים זֶה לֹא קַל וַאֲפִלּוּ מַתִּישׁ

חַיָּבִים לְהַמְשִׁיךְ, חַיָּבִים לְהַרְגִּישׁ.