עקרוני

עקרוני במלרע היה ממייסדי המושב. הוא לא נקרא עקרוני כי נולד בקרית עקרון. הוא נולד במושבה אחרת. עקרוני בעצם גם לא היה שם משפחתו, לא מצד אביו וגם לא מצד אשתו.

עקרוני היה בחור עם עקרונות שרצה שכולנו נדע שהוא בחור עם עקרונות, שכל העולם ידע.

אצל עקרוני הכל היה עקרוני: מ"עבודה שכירה כן או לא" ועד צבע עמודי התאורה שייצבעו בגיוס ביום שבת. הוא כמובן היה נגד עבודה שכירה ובעד צבע צהוב לימון.

ואולם, הבעיה המוכרת עם עקרונות בכלל ועם עקרונות יפים כמו אלו שדגל בהם עקרוני בפרט שלא תמיד היו בגדר גזירה שציבור  החברים במחנה הקרוואנים הזמני יכול לעמוד בה.

וכאן ממש טמונים שורשיהן של הבעיות העקרוניות שהטרידו את החבר עקרוני השכם והערב כפי שניווכח בהמשך.

חיי החברה והרוח של החברים במחנה הזמני סבבו סביב אסיפות החברים במוצאי שבת בשבתו.

בכל אסיפה היה על סדר היום סעיף מרכזי שהיה תמיד סעיף מרכזי זה או אחר בתקנון ההולך ונבנה ממוצ"ש למוצ"ש לתפארת ההתיישבות בגליל.

למותר לציין שסעיף מרכזי בתקנון מעצם מרכזיותו הינו סעיף עקרוני או כפי שנהג עקרוני להצהיר בחגיגיות כ 'אבן יסוד ברוח המושב השיתופי המתגבשת ממש לנגד עינינו'. אולם מה שעקרוני לא הצהיר בחגיגיות או בלעדיה הוא שעקרונות יפים וחיים יפים לא תמיד מסתדרים יפה בחיי הכלל בכלל ובחיי הפרט בפרט ואפילו אם הפרט הוא חברנו עקרוני. למשל?

למשל נניח שלעקרוני נולד במזל טוב בן בכור בערב ראש השנה. וכשהגיע העולל לפרקו, כלומר מלאו לו 4 חודשים תמימים, על פי סעיף מרכזי בתקנון העקרוני הגיע העת להפקיד חינוכו הטוב בפעוטון המושב. ואם בן לו לעקרוני, מן הסתם יש לו גם אישה שגם היא חברת מושבנו אלא שרצה גורלו של עקרוני וזוגתו לא היתה עקרונית בכלל ובעיקר כשהעיקרון לא בדיוק מתאים לתכניותיה, והתכניות של האישה לא כללו חזרה לעבודתה במזכירות המושב בהגיע הזאטוט לבגרות מושבית גיל ארבעה חדשים, ככתוב בסעיף המתאים. זקוקה היתה לעוד כמה חודשי התאוששות מעמל הלידה, הצהירה בחגיגיות.

רצה הגורל ובאותה עת ממש עלה סעיף מרכזי ממש לדיון באסיפת החברים, סעיף על עבודה שכירה.  באסיפה נדונו ההצעות הבאות:

הצעה א': (הצעתו של איציק המזכיר) אין ולא תהיה!!! (עבודה שכירה במושב)

הצעה ב': (הצעתו של חיימק'ה הקפיטליסט): יש עבודה שכירה (מישהו הרי צריך לעבוד פה!).

הצעה ג': (הצעה של חברה אלמונית) אין אבל יש! או ככתוב: " ניתן יהיה לקחת עובד/ת שכיר/ה למילוי מקום זמני של אישה לאחר לידה המבקשת להאריך חופשת הלידה"

הדיון היה כרגיל סוער ומתיש. ובהתקרב שעת חצות, מועד הסיום הרשמי הקבוע על פי התקנון לאסיפות חברים הסתמנה תמונת המצב הבאה:

כל החברים ממן זכר   תומכים עקרונית בהצעה א'- לא לעבודה שכירה.

חיים (הרווק) לבדו עקרונית בעד הצעה ב'- כן לעבודה (בכלל)

כל החברות  בהנהגת זוגתו של עקרוני תומכות עקרונית בהצעה ג'- לא עבודה שכירה אבל כן  למילוי מקום זמני של יולדת.

השתרר שקט ולאחריו מהומה קולנית שהרי פירוש המצב תיקו במנין הקולות בין הצעות א' ו-ג'!

פירושו שהחבר עקרוני נקלע למצוקה שהחריפה לאור מבטי הזעם שנעצה בו זוגתו. אולם לא אדם כעקרוני ייכנע למצוקות הרגע מול נצחיות העקרונות. קם ממקומו והכריז בקול שהוא "יוצא לרגע לשירותים", והוסיף "אל תצביעו בלעדי " כדי להסיר כל חשד להתחמקות מאחריותו המוסרית. יצא מהאסיפה , ניגש במהירות לטלפון במזכירות הסמוכה והתקשר לאן שהתקשר תוך שהוא מלחשש  משהו לאפרכסת. לא הספיק להניח האפרכסת והטלפון צלצל. הרים השפופרת ולחש לתוכה "תודה מושיקו, אני חייב לך ואל תשכח להגיד לאיציק מה שבקשתי". הניח השפופרת על הדלפק הסמוך ויצא בהול לחדר האסיפה תוך שהוא קורא בקול כדי שהכל ישמעו "איציק, טלפון דחוף במזכירות". איציק המודאג מהדחיפות יצא וחזר מתנשף וחיוור אחרי דקותיים ואמר לחדוה אשתו שהוא "חייב לזוז מיד לחיפה, המערכת בעבודה קרסה והעסק מושבת", אמר ויצא בריצה.

בינתיים הגיעה שעת חצות ועלו הקולות שחייבים להצביע ולסיים מיד, על פי התקנון, וכך עשו.

בהעדרו של איציק הצעה ג' זכתה כמובן ברוב של קול אחד!  עקרוני שמר כמובן על עמדתו העקרונית והצביע נגד עבודה וגם זוגתו יצאה מפוייסת שכן חופשת הלידה שלה התארכה.

הוא שנאמר, עקרונות צריכים להיראות, לא בהכרח לההתקיים.