שְׁנֵי זְרָעִים                                             יולי 04

שְׁנֵי זְרָעִים נִטְמְנוּ בֵּין רִגְבֵי לְבָבָהּ,

עוֹד בְּטֶרֶם חָשְׁבָה אַהֲבָה.

לֹא יָדְעָה מִי טְמָנָם, הֶהָיָה זֶה מַלְאָךְ,

אוֹ אוּלַי עִם הָרוּחַ , סְתָם כָּךְ.

וּבְהַגִּיעַ הָעֵת, עֵת בָּשְׁלוּ נְעוּרִים,

לָחֲשָׁה לָהּ הָרוּחַ שִׁירֵי אוֹהֲבִים.

רָטַט אָז לִבָּהּ, הוֹלֵם בִּתְשׁוּקָה,

צָמֵא לְהַרְווֹת אֶת צִמְאוֹן הָעֶרְגָּה.

בַּשָּׁמַיִם חָלְפָה עָב קְטַנָּה, לְבָנָה

מוֹרִידָה טִפָּה בּוֹדֵדָה, שְׁקוּפָה.

אָז פָּתְחָה נַעֲרָה אֶת לִבָּהּ לַשָּׁמַיִם,

לְהַכְנִיס לְתוֹכוֹ אֶת טִפַּת הַמַּיִם.

הִרְטִיבָה טִפָּה רְגָבִים שֶׁבַּלֵּב,

מְעִירָה מִמְּנוּחָה זֶרַע רָעֵב,

בָּקְעָה הַקְּלִפָּה, נִשְׁלְפוּ הַפְּסִיגִים,

אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה, עַרְפִלִּים נְמוֹגִים.

נְגִיעוֹת רוֹפְפוֹת בִּשְׁבִילֵי פַּרְדֵּסִים,

שְׂפָתַיִם כְּמֵהוֹת לוֹחֲשׁוֹת הַשִּׁירִים.

עַד בּוֹא הַבָּרָק הַמְּחַפֵּשׂ אֶת הַפֶּגַע,

וְשָׂרַף אֶת הַנֶּבֶט בְּהֶרֶף בִּן- רֶגַע.

נִסְגְּרוּ אָז פִּתְחֵי לְבַב נַעֲרָה,

לֹא תֵּדַע הַתָּשׁוּב לִרְטֹט אַהֲבָה.

עַד לָחֲשָׁה מִשָּׁמַיִם עָב קְטַנָּה לְבָנָה

'פִּתְחִי נָא דַּלְתֵּךְ וְתָבוֹא הַטִּפָּה'

פָּתְחָה נַעֲרָה אֶת אֲשֶׁר סָגְרָה,

הֵן נוֹתַר הַשֵּׁנִי בֵּינוֹת רְגָבֶיהָ.

וּמִי שֶׁיָּדְעָה אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה

לֹא תִּתֵּן לַבָּרָק לְהַשְׁחִית חֲדָשָׁה.