שָׂדוֹת יְרֻקִּים שֶׁלִּי                                                 צביקה ויסברוד, יוני 2015

כָּל אֶחָד וְהַשִּׁיר שֶׁל חַיָּיו,

כָּל עֵת יִתְנַגֵּן הוּא יֵאוֹרוּ עֵינָיו.

לְאַחַת זֶה שִׁיר עֶרֶשׂ יַלְדוּת,

לְאַחֵר זֶה שִׁיר עֶרְגַּת בַּחְרוּת.

שִׁיר חַיַּי עַל שָׂדוֹת יְרֻקִּים,

מְחוֹלֵל הוּא בִּי גַּלִּים עֲמֻקִּים,

כְּמוֹ אָז בַּיָּמִים שֶׁבָּעֵמֶק זָרַם

נַחַל צוֹנֵן בִּימֵי הַקַּיִץ הַחַם.

זֶהוּ שִׁירִי לֹא אֵדַע גַּם לָמָּה

מֵצִיף נִשְׁמָתִי מִדֵּי אֶשְׁמָעָה,

אֵין הוּא אֶחָד מִשִּׁירֵי מוֹלֶדֶת

אַךְ נְעִימָתוֹ מַעֲמַקַּי מַרְעֶדֶת.

כָּל אֶחָד וְהַשִּׁיר שֶׁל חַיָּיו,

כָּל עֵת יִתְנַגֵּן יֵאוֹרוּ עֵינָיו.

לְאַחַת זֶה שִׁיר עֶרֶשׂ יַלְדוּת,

לְאַחֵר זֶה שִׁיר עֶרְגַּת בַּחְרוּת.

לוּ אַךְ יָדַעְתִּי מַהוּ שִׁיר חַיַּיִךְ,

מַה מַּפְעִים בְּסֵתֶר מֵיתָרַיִךְ,

אָנָּא גַּלִּי לִי לְהַרְגִּיעַ נַפְשִׁי,

לְוַאי וְשִׁירֵךְ יִשְׂתָּרֵג עִם שֶׁלִּי.

לוּ חָבְרוּ שִׁירֵינוּ הָאֶחָד לַשֵּׁנִי,

הָיְתָה נְעִימָתֵךְ מַנְגִּינָה לְשִׁירִי.

לוּ צְלִילֵי שִׁירִי יַעֲטוּ מִלּוֹתַיִךְ,

עַד לִקְצֵה הָעוֹלָם אֶנְדֹּד אַחֲרַיִךְ.

כָּל אֶחָד וְהַשִּׁיר שֶׁל חַיָּיו,

כָּל עֵת יִתְנַגֵּן יֵאוֹרוּ עֵינָיו.

לְאַחַת זֶה שִׁיר עֶרֶשׂ יַלְדוּת,

לְאַחֵר זֶה שִׁיר עֶרְגַּת בַּחְרוּת.