אַהֲבָה אֲסוּרָה                   21.4.15

כָּל הַיּוֹם נַעֲרָה בָּאֹהֶל סְפוּנָה,

טוֹוָה הִיא בַּפֶּלֶךְ חוּטֵי חֲלוֹמָהּ,

אוֹרֶגֶת בְּנוּל גְּלִימָה שְׁתִי וָעֵרֶב,

עֲמֵלָה הִיא כָּךְ מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב.

אֲסוּרָה נַעֲרָה בֵּין כָּתְלֵי אֳהֳלָהּ,

הִנֵּה כְּבָר הִגִּיעָה כִּמְעַט לְפִרְקָהּ,

תֵּהֵא גְּלִימָתָהּ זוֹ לָהּ נְדוּנְיָה,

לוּ אַךְ יַגִּיעַ נַעַר עַל כַּפָּיו יִשָּׂאֵנָה.

רִיסִים סוֹכְכִים עַל עֵינַיִם שְׁקֵדִים,

אֶצְבָּעוֹת אֲרֻכּוֹת מְרַקְּדוֹת עִם חוּטִים

וְלִבָּהּ הַגָּדוּשׁ אַהֲבָה אֲצוּרָה

רוֹטֵט לְהַתִּיר אֲזִקֵּי עֲצוּרָהּ/

שׁוּרָה אַחַר שׁוּרָה נִרְקֶמֶת גְּלִימָתָהּ

גְּלִימָה לְבָנָה זְהַב חוֹלוֹת אִמְרָתָהּ,

עוֹד מְעַט תְּכַסֶּה קַרְסֻלַּיִם דַּקִּים

כְּרַגְלֵי אַיָּלָה הַגּוֹמֵאת מֶרְחַקִּים.

בְּתוֹכָהּ מִתְנַגֶּנֶת אַט אַט מַנְגִּינָה

נִשְׁזָרִים תָּוֶיהָ בֵּין חוּטֵי הַגְּלִימָה

וְיוֹדַעַת נַעֲרָה שֶׁעַד תֹּם מְלָאכְתָהּ

תֵּדַע אִם נִמְצָא נְשׂוּא תְּשׁוּקָתָהּ.

רִיסִים סוֹכְכִים עַל עֵינַיִם שְׁקֵדִים,

אֶצְבָּעוֹת אֲרֻכּוֹת מְרַקְּדוֹת עִם חוּטִים

וְלֵב הַגָּדוּשׁ אַהֲבָה אֲצוּרָה

רוֹטֵט לְהַתִּיר אֲזִקֵּי עֲצוּרָהּ

יוֹם אֶחָד תָּמָה מְלֶאכֶת אֲרִיגָה

לָבְשָׁה נַעֲרָה גְּלִימָתָהּ לְבָנָה,

חֶרֶשׁ שָׁלְחָה תְּפִלָּתָהּ מִתְפַּתֶּלֶת

שִׁירַת אַהֲבָה בַּמִּדְבָּר מִסְתַּלְסֶלֶת.

פֶּתַע חָדְלָה מִשִּׁירָה, דְּמָמָה

מִמֶּרְחַקִּים שָׁבוּ הֵדֵי נְגִינָה,

חֲלִיל רוֹעִים נִסְתַּר לָהּ עָנָה,

הֶהָיָה זֶה רוֹעֶה שֶׁלָּהּ נַעֲנָה?

רִיסִים סוֹכְכִים עַל עֵינַיִם שְׁקֵדִים,

אֶצְבָּעוֹת אֲרֻכּוֹת מְרַקְּדוֹת עִם חוּטִים

וְלֵב הַגָּדוּשׁ אַהֲבָה אֲצוּרָה

רוֹטֵט לְהַתִּיר אֲזִקֵּי עֲצוּרָהּ