אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר            פורים תשס"ז                                                

אַרְבָּעִים שָׁנָה וְעוֹדֵךְ בַּמִּדְבָּר,

וְהַמִּדְבָּר בְּתוֹכֵךְ.

לֹא הִגַּעְתְּ לְאֶרֶץ מֻבְטַחַת,

כִּי אֵינֶנָּה.

תַּחַת לוּחוֹת שֶׁנֻּפְּצוּ

חֲדָשִׁים לֹא יָבוֹאוּ.

רַק הַבְּרִית תִּשָּׁאֵר לָעַד

מְסֹתֶתֶת בְּאֶבֶן לִבֵּךְ.

הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר לֹא הוּקַל,

הוּעַם גַּם עַמּוּד הָאֵשׁ.

גַּם אִם בַּסֶּלַע תַּכִּי בְּמַקְּלֵךְ,

מַיִם לֹא יֵצְאוּ  לְהַרְווֹתֵךְ.

אַךְ תֵּדְעִי שֶׁאֵינֵךְ שָׁם לְבַד,

מִדְבָּרֵךְ אֵינוֹ רַק שְׁמָמָה.

עַד תֹּם בּוֹ בְּיַחַד נִנְדֹּד,

שְׁלוּבֵי נְשָׁמָה,

מִן הַמָּן נְמַלֵּא צַלַּחְתֵּנוּ,

הַטַּל נֶאֱסֹף לְסִפְלֵנוּ,

וְדַיֵּנוּ.