לְהַגִּיעַ בַּזְּמַן                                                                         פברואר 2016

גַּם הַיּוֹם הִגַּעְתִּי בַּזְּמַן.

הִשְׁכַּמְתִּי קוּם,

אַצְתִּי לָרַכֶּבֶת

וְהִגַּעְתִּי בַּזְּמַן, כְּמוֹ תָּמִיד.

וּמִי לֹא הִגִּיעַ?

יָרִיב לֹא הִגִּיעַ!

בִּקֵּשׁ שֶׁנִּפָּגֵשׁ בְּעְנְיְנֵי..

בְּאֵזוֹר הַמֶּרְכָּז

וּבַסּוֹף הוּא מְאַחֵר!!

יָרִיב הוּא מֵהַמֶּרְכָּז,

אֲנִי דַּוְקָא מֵהַצָּפוֹן,

הָרָחוֹק.

כְּבָר מִזְּמַן שִׁכְנַעְתִּי,

אֶת עַצְמִי, כַּמּוּבָן,

שֶׁלֹּא כְּדַאי לְהַגִּיעַ בַּזְּמַן.

כֻּלָּם הֲרֵי מְאַחְרִים

תָּמִיד, כִּמְעַט תָּמִיד.

מְאַחְרִים הַקְּרוֹבִים

וְאִלּוּ הָרְחוֹקִים, כְּלוֹמַר אֲנִי,

מַגִּיעִים בַּזְּמַן!

אָז מַה?

כְּדַאי לְהַגִּיעַ בַּזְּמַן?

אוּלַי, אוּלַי לֹא תָּמִיד

אוּלַי בִּכְלָל לֹא.

כִּי אִם לְמָשָׁל

מְחַבֵּל מְתַכְנֵן לְהִתְפּוֹצֵץ

בַּזְּמַן וּבַמָּקוֹם שֶׁקָּבַעְתִּי עִם יָרִיב,

אָז טוֹב לְהַגִּיעַ בַּזְּמַן?

וְאִם בְּדִיּוּק בַּזְּמַן פּוֹרֶצֶת שְׂרֵפָה,

אוֹ מִתְקַלְקֵל הַמַּחְשֵׁב,

אוֹ…

אוֹ.קֵיי ! הֶחְלַטְתִּי.

אֲנִי פֶּנְסְיוֹנֵר

יוֹתֵר לֹא מַגִּיעַ בַּזְּמַן

שֶׁיְּחַכּוּ לִי בְּבַקָּשָׁה

וְאוּלַי אִנָּצֵל מִצָּרוֹת,

שֶׁקּוֹרוֹת בְּדִיּוּק בַּזְּמַן.