לֶהָבָה, אַהֲבָה.                         2004

אַהֲבָה,

הַתּוֹפֶסֶת בְּאַחַת

גְּזַר עִתּוֹן

וּמְכַלָּה אוֹתוֹ

בְּטֶרֶם הֶרֶף

וְאֵינֶנּוּ.

אַהֲבָה,

שֶׁמִּצְּתָה כָּל גַּפְרוּרֵינוּ

לִהְיוֹת לֶהָבָה,

כְּמוֹ אֵשׁ שֶׁנַּצִּית

בְּיוֹם חֹרֶף רָטֹב

בַּעֲרֵמַת זְרָדִים שֶָלִּקַּטְנוּ,

זְרָדִים מְסָרְבוֹת לֶהָבָה.

וּכְשֶׁהֵן מִתְרַצּוֹת

לוֹהֲבוֹת,

לְאִטָּן מִתְכַּלּוֹת,

שָׁנִים שֶׁל חֹם רַךְ

הַחוֹלְפוֹת אַט אַט,

רֶגַע וְעוֹד אֶחָד,

זֶרֶד אַחַר מִשְׁנֵהוּ,

בְּעֵרָה שְׁקֵטָה, אֵשׁ תָּמִיד.

אַהֲבָה,

הַתּוֹפֶסֶת בְּגֶזַע עֵץ שֶׁנִּגְדַּע

בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה.

נֶאֱחֶזֶת בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹת

בְּקָצֵהוּ,

נִלְפֶּתֶת , צִפָּרְנַיִם נוֹעֶצֶת,

וְאַט אַט מְלַחֶכֶת אוֹתוֹ.

בְּמַעֲלֵה עֲנָפָיו עֵירֻמִּים מֵעָלָיו.

לֶהָבָה מְטַלְטֶלֶת בְּמַשַּׁב רוּחַ קַל,

מְאִירָה רֶגַע קָט פָּנִים דּוֹאֲגוֹת,

מְחַמֶּמֶת לְהֶרֶף גּוּף מִצְטַמְרֵר,

וְאָז בְּאַחַת הִיא שׁוֹקַעַת קִמְעָה,

שְׁאֵרִיתָהּ מַחֲלִיקָה בְּיֵאוּשׁ שֶׁל טוֹבֵעַ,

עַד גֶּזַע גָּדוּעַ הוֹפֵךְ כִּמְעַט עֲלָטָה,

עֲלָטָה מְהַבְהֶבֶת אָדֹם וְכָתֹם,

כְּמוֹ נֻצְּחָה לֶהָבָה.

אַךְ מַשָּׁב שֶׁל הָרוּחַ

הָעוֹלָה מִן הַיָּם

כְּמוֹ גּוֹאֵל, כְּמוֹ מוֹשִׁיעַ

מֵחֲשֵׁכָה כְּבוּיָה הוּא מוֹפִיעַ,

מֵפִיחַ רִצּוּדִים בְּגֶחָלִים עוֹמְמוֹת,

מְנַגֵּן נִפְצוּצִים וּמַלְהִיב הַקּוֹלוֹת,

וְעַל סַלְעֵי הַגְּרָנִיט שֶׁסָּבִיב

שׁוּב  רוֹקְדִים חֲבוּקִים אוֹרוֹת וּצְלָלִים,

רִקּוּד אַהֲבַת לֶהָבָה.