עִנְבָּר פֶּרַח בַּר                                    יולי 2016

עִנְבָּר, צֶמַח בַּר,

עוֹד כְּשֶׁבַּבֶּטֶן הָיִיתָ, עֻבַּר

בּוֹעֵט כְּמוֹ סְיָח בְּכָל דֹּפֶן

יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה יוֹצֵא דֹּפֶן.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ זְמַנְּךָ לְהָגִיחַ

כְּמוֹ סְעָרָה מְבַקֵּשׁ לְהַפְרִיחַ

לֹא בְּקַלּוּת כָּרַתָּ בְּרִיתְךָ

רַק אַתָּה הַקּוֹבֵעַ סֵדֶר יוֹמְךָ.

וְהַיּוֹם כְּשֶׁאַתָּה בֶּן חָמֵשׁ

לֹא פּוֹחֵד, מִדָּבָר לֹא חוֹשֵׁשׁ

כָּל הָעוֹלָם מִגְרָשְׁךָ הַבֵּיתִי

לִהְיוֹת בּוֹ חָזָק וַהֲכִי אֲמִתִּי.