פְּרֵדָה מִמְּשׁוֹרֵר                            2004–06–26

(נתן יונתן ונעמי שמר)

אֵין פְּרֵדָה.

אֵין פְּרֵדָה מִמְּשׁוֹרֵר.

מְשׁוֹרֵר הוּא סַךְ אֹסֶף שִׁירָיו,

מְשׁוֹרֵר הוּא כָּל שִׁיר וְשִׁיר שֶׁכָּתַב.

שִׁירִים שֶׁשִּׁרְבֵּט עַל פִּסּוֹת נְיָר וְהִפְרִיחַ אֶל- עָל

שֶׁנָּחֲתוּ בַּחֲצַר בֵּיתִי וְעִצְּבוּ אֶת פִּסּוֹת חַיַּי.

מִלִּים שֶׁנָּגְעוּ בְּתַשְׁתִּיּוֹת קִיּוּמִי, בְּאַבְנֵי הַיְּסוֹד שֶׁל הֲוָיָתִי

וְלָעַד הֵן חֵלֶק מֵחַיַּי, הֵן תַּמְצִית הַחַיִּים עַצְמָם.

וַחֲזָקוֹת מֵהַמִּלִּים לְבַדָּן הֵן הַמִּלִּים וְנִגּוּנָן עִמָּן.

שׁוּרוֹת שֶׁנֶחְרטוּ בְּאַבְנֵי נַפְשִׁי בִּהְיוֹתִי רַךְ וְסוֹפֵג,

נוֹתְרוּ חֲקוּקוֹת בִּי בְּבַגְרוּתִי, בְּהִתְקַשּׁוּת סַלְעִי.

לֹא תָּמִיד אֵדַע, לֹא תָּמִיד אֶזְכֹּר

קֻלְמוֹסָהּ שֶׁל מִי כָּתְבָה הַשִּׁירִים,

וּמִיהוּ שֶׁחִבֵּר לַמִּלִּים מַנְגִּינוֹת שֶׁהָפְכוּ לְמִלִּים עַצְמָן.

שִׁירִים שֶׁל נֶצַח, נֶצַח שֶׁל כָּל אִישׁ וָאִישׁ וְהַבָּאִים אַחֲרָיו,

מִלִּים שֶׁהָפְכוּ לְתָוִים רוֹטְטִים, זוֹכְרִים וּמַזְכִּירִים.

תָּוִים שֶׁהָיוּ לְמִלִּים שֶׁנּוֹגְעוֹת, שֶׁצוֹרְבוֹת, מְנַתְּבוֹת נְתִיבוֹת

וּלְעוֹלָם אֵינָן חֲדֵלוֹת.

וּבְהִלָּקַח מְשׁוֹרֵר נוֹתָרִים שִׁירָיו,

כְּמוֹ בַּיִת שֶׁבָּנָה אָדָם וּמוֹתִירוֹ לְבָנָיו

וּלְדוֹרוֹת רַבִּים אַחֲרָיו.

אֵין הַבַּיִת נֶחְרַב בְּהִלָּקַח בּוֹנֵהוּ,

אֵין הַשִּׁיר נָמוֹג בְּהִסְתַּלֵּק מְשׁוֹרֵרְהוּ.

אֲנִי הַבֵּן, בֵּן הַמְּשׁוֹרֵר וְרַבִּים אַחַי כְּמוֹתִי,

 אֲנִי הַבֵּן שֶׁיַּמְשִׁיךְ לִשְׁכֹּן בְּבֵית הַמְּשׁוֹרֵר

וְאוּלַי גַּם בָּנַי כֻּלָּם אַחֲרַי, לְעוֹלָם.